חנינה לאלאור \ סהר דוידה

 הסיפור של החייל צעיר זיעזע את המדינה ותושביה, בין אם הם תומכים במעשיו ובין אם מתנגדים אליהם. לאחרונה חתמו מספר בכירים על עצומה על מנת לתת חנינה לאלאור אזריה, ביניהם גם ראש הממשלה, ביבי נתניהו ושר הביטחון, אביגדור ליברמן שאף הוא פנה אל הנשיא ריבלין בבקשה לתת חנינה לאזריה. עם זאת הנשיא ריבלין דחה את הבקשה. 

פעולה זו נראית לי מעט אכזרית ולא מתחשבת, מדובר בחייל צעיר שבסך הכל ניסה למלא את תפקידו כראוי כלוחם בצה"ל, וחייו השתנו בין רגע. פעולה סתמית שלולא לא הייתה נתפסת בעדשת המצלמה, ייתכן שכל המקרה הזה היה נמנע ואזריה היה ממשיך בחייו הרגילים. מדובר בילד שהפך להיות הילד של כולם, הילד של מדינת ישראל, שלא רק הוריו מגוננים עליו, אלא יש לו תומכים רבים, שאינם מכירים אותו באופן אישי והוא אינו מכיר אותם.

אני חושבת, כמו רוב אזרחי המדינה, שהחמירו עם עונשו- 18 חודשי מאסר והורדה בדרגה לטוראי. את ההחלטה נימקו השופטים כך שטענו שלאזריה הייתה כוונה להרוג את המחבל ושפעל בניגוד לערכי צה"ל והפר את ההוראות המקובלות. בהחלטה הסבירו השופטים כי המחבל היה מנוטרל ולכן לא היווה איום. למרות נימוקם, בעיני היה צריך לנהוג במידת רחמים כלפיו, שכן הוא פעל מתוך הגנה עצמית והגנה על שאר חבריו החיילים מסביב. יכול להיות שאם היה פועל אחרת ונוקט בצעדים שונים מתוך חשש שזה מה שעלול לקרות והוא עלול לשאת בתוצאות, יכול היה להיגרם נזק גרוע יותר ופגיעה בחיי אדם.

מכיוון שהעונש כבר ניתן והכריעו את הדין בפרשה זו, עד כמה שהוא קשה, ניתן היה לבוא ולנהוג עימו לפנים משורת הדין כאשר פנה וביקש חנינה. זהו השלב שבו בית המשפט צריך לגלות רחמים ואמפטיה כלפי חייל, שהוא אחד משלנו, שפעל בתום לב או אולי אפילו מתוך פחד ולהבין את המצב שהיה נתון בו ועדיין שרוי בו. אני בטוחה שהמקרה של אלאור אזריה מלווה חיילים רבים, ועשוי להשפיע עליהם בזמן אמת. כל אחד מחיילי צה"ל עלול לשים את עצמו במקומו של אזריה וברגע שיצטרכו לפעול בדרך זהה כי זה יהיה הדבר הנכון לעשות, לא יפעלו כראוי מתוך חשש ומתוך ידיעה שהם עלולים להיקלע לאותו מצב ולחוות את אותה חוויה של "בגידה" מהמדינה, כפי שחווה אותה אזריה. 

אני בטוחה שהמקרה האישי של אלאור אזריה כבר מזמן הפך לאישי עבור כולנו.