זהו פוסט לבלוג פוליטי\ עמיר עירון

זהו פוסט לבלוג פוליטי.

ביום שישי האחרון אחרי הצהרים נסעתי עם בת זוגי ועם זוג חברים לעיר שפרעם. שפרעם, אם אתם שואלים היא עיר בישראל, בגליל התחתון, על הכביש המחבר את חיפה ואת נצרת. ואם תשאלו, מה מביא אנשים רגילים ממרכז הארץ לצאת מהבית ביום ששי אחרי הצהרים כאשר רבים שרויים עדיין בשנ"צ או שרק הקיצו ומתארגנים לשתיית הקפה של אחרי השינה, ואחרים חוזרים לביתם מבילוי יום שישי בעיר הגדולה, ואלה גם אלה מתארגנים לארוחת שבת, בביתם, אצל ההורים, עם הילדים, אשיב לכם שסיבת היציאה היתה סיור ברחובות העיר אשר הוארו בקישוטי חג המולד, ביקור בשוק חג המולד והתרשמות מהאווירה הייחודית האופפת את העיר.

במקום התקבצה חבורה של כשלושים בני אדם ממקומות שונים בארץ, נשים וגברים, זרים ברובם, זה לזו ועם זאת בעלי מכנים משותפים. שער שיבה וקרחות (כלומר, גיל ארבעים ומעלה), משכילים (לא בדקתי תעודות, אבל שמעתי את השאלות ואת הסגנון), "אשכנזים" (גם אלה שנראו יוצאי ארצות אחרות). בקיצור סמולנים.

את הסיור הדריכו שתי מדריכות נוצריות, תושבות שפרעם, ליילה ונאדרה, דוברות עברית רהוטה, האחת מורה והשניה רוקחת, עוסקות בהדרכה בהתנדבות מתוך אמונה בצורך בהכרה הדדית ובחיים משותפים.

עברנו ברגל ברחובות העיר. בפינת אחד הרחובות עמדו מספר נשים, מוסלמיות, אוחזות בשלטי מחאה על דברי הנשיא טראמפ בדבר הכרה בירושלים. שלטים כתובים בערבית. עמדו בשקט, בפנים גלויות, בלי קריאות, בלי זריקת אבנים. מחו. עברנו לידן, דיברנו עברית ולא הבנו את הכתוב. רק נאדרה תרגמה. כן, הסיור התקיים ביום שלאחר הכרזת טראמפ.

צעדנו כשעתיים ברחובות מקושטים ומוארים כמיטב המסורת, כולל בדמויות של איילים, מזחלות שלג ושאר סמלים בלתי רלוונטיים לאקלים המקומי, אבל כה רלוונטי לאגדות החג. נכנסנו לחצרות כנסיות, ראינו בתי תושבים שטרחו לקשט את ביתם במיוחד, נכנסנו לחנות גדולה וצפופה לממכר כל סממני החג. ספגנו את הרוח של חג הנוצרי בגירסתו המזרח תיכונית. ביקרנו אפילו בבית הכנסת ששימש את הקהילה היהודית שחייתה בעיר עד שנות העשרים של המאה הקודמת. מעניין ומרשים.

בדרכנו עצרנו בגלידריה מקומית (גביע ענק עם גלידה מעולה במחיר 10 שקלים), והחלפנו מילים מבודחות עם ילדי בית ספר שחלפו על ידינו בחבורה שרק רצו שנאמר להם כמה שפרעם היא עיר יפה. משעשע וטעים.

לסיום התארחנו בביתם של זוג אנשי חינוך, מורה ומנהל בית ספר שפרשו והם מארחים (תמורת תשלום, כמובן) מבקרים המעוניינים להתרשם בצורה בלתי אמצעית מצורת החיים ובעיקר מהמזון הביתי החגיגי של אנשי העיר. ואכן, אוכל ביתי (לא מסעדת גורמה), אווירה טובה, צחוק, שיחה ערה עם המארחת, האלה, אישה דעתנית, רהוטה, חזקה ועצמאית. מרשימה בסגנון הדיבור, הדעות הפמיניסטיות שלה. החלפנו מתכונים. בקרוב אנסה להכין כנאפה.

יצאנו אחרי כארבע וחצי שעות בתחושה שהכרנו אנשים מקסימים. ראינו מראות מיוחדים. ממש כאילו היינו בחו"ל, מרחק שעה נסיעה מהבית.

למחרת אמרו ברדיו שבמחאה על הצהרת ירושלים של טראמפ, יידו רעולי פנים בשפרעם אבנים על אוטובוס "אגד".

מוות לערבים!

זה מה שאמרתי, זה היה פוסט לבלוג פוליטי. לא?