בלוג סוף והתחלה חדשה\ עידן גד

אני אוהב סופים אמתיים ולא חצאי סופים. אך בעיקר אני אוהב סופים כי הם מביאים איתם התחלות חדשות. מבחינתי אני מרגיש שעד שלא אקבל את התואר ליד ואסיים עם כל הקורסים התיאורטיים של התואר הזה לא אוכל לדבר על סוף. גם כאשר יגיע הרגע המיוחל ובו אקבל את פיסת הנייר הנקראת תואר ראשון ליד, לא אוכל לשמוח ולנוח על זרי הדפנה מכיוון שברגע זה מתחילה העבודה האמתית והקשה הרבה יותר: למצוא מקום שיעזור לי להתפרנס בכבוד ובו זמנית יגרום לי אושר לקום בבוקר ולהגיע אליו.

מצד שני אני בהחלט יתגעגע לכל הקורסים המעשיים שהמחלקה לתקשורת (ברדיו) סיפקה לי בשנים ב' וג', הימים ברדיו עוברים מהר גם כאשר מגיעים ב8 בבוקר ומסיימים ב11 בלילה, הכול כיף ונעשה ברוח טובה, הזמן הוא לא פקטור והעשייה מבורכת ומאוד מספק לדעת שהצלחת לסיים את המטלות בזמן ויש לך חומר גלם שתוכל גם לצאת איתו החוצה לשוק העבודה. לצערי לדברים מהסוג הזה כנראה לא אכסף שוב בשום סיטואציה בהמשך חיי ולכן חצי השנה שנותרה היא זמן להפיק את המרב מהעשייה ברדיו מכיוון  שזו מקפצה אדירה להמשך הדרך והקריירה האישית שלי.

בנוסף הייתי שמח להתמקד בעוד נושאים ותחומים של עיתונאים שלא קשורים לרדיו בעיקר בגלל שיותר מדי אנשים הטוענים שזהו תחום שהולך ונעלם לאט לאט וצריך להתמקד בתחומים יותר טכנולוגים וחדשניים המאתגרים את המוח האנושי וגורמים לו להתמקד בזוויות אחרות בתחום שלא חידשו בו דבר כבר המון שנים.

תחום שבהחלט מושך לי את העין הוא תחום הרעיונות להמצאות, מה הכוונה: אין לי כל מיני כישורי היי טק ולכן אני מתרכז יותר ברעיון ולא בביצוע, לדוגמה: יש לי ולחבריי המון טענות כלפי השדרים שמשדרים לנו את משחקי הכדורגל, לשים על מיוט זו לא אופציה כיוון שאז לא שומעים את הקהל והאווירה, כמו כן חבריי תמיד אמרו לי שאני הייתי צריך להיות שם במקום השדרים ולכן אני רוצה ליצור המצאה שבאה רק השדר יושתק, הסאונד מהאצטדיון יישאר וחבריי יוכלו לשמוע אותי מעביר להם את השידור כמו שהם תמיד רצו.