לא כולם יודעים לכתוב\ יהודה ראפ

בואו נגיד את האמת, לא כולם יודעים לכתוב. פה ושם יוצא לנו משהו טוב, אבל זה לא מדד לכלום.

אני מאמין שאו שנולדים עם זה, או שלא. אי אפשר פתאום להפוך להיות בנאדם קריאטיבי, גם אם נעבוד על זה כל החיים. אני מאלה שלא יודעים ממש לכתוב. אבל בכל זאת, החלטתי לשתף אתכם קצת בתהליך הכתיבה שלי.

 כשאני יושב לכתוב, זה אחרי הרבה שכנועים עצמיים על למה אני צריך את זה. בתכלס? אני לא אוהב את זה. זה מטומטם בעיניי. למה שלמישהו יהיה אכפת ממה שיש לי להגיד? אני לא מוביל דעה בשום צורה.

בגלל זה, כשמכריחים אותי לכתוב, יוצאים דברים ציניים וחסרי פואנטה. כמו הדבר שאתם קוראים עכשיו.

אז אני זורם עם זה. אני יושב לאכול, כי אני לא יכול לעשות כלום על בטן ריקה. כלום.

אחרי זה, אני אוהב להדליק את הטלוויזיה ולשקר לעצמי שאני מחפש רעיונות לכתיבה, אבל בתכלס אני פשוט רואה טלוויזיה.

השלב הבא זה להתיישב מול המחשב, לשים מוזיקה ביוטיוב ולפתוח קובץ וורד ולבהות במסך.

לאחר מספר דקות של בהייה ממושכת אני פותח את הפייסבוק. משם אני עובר ליוטיוב ורואה מליון סרטונים מטומטמים, עד שאני נזכר שבכלל הייתי אמור לכתוב משהו. ואז הכתיבה מתחילה.

בדרך כלל בלי חשיבה עמוקה או מאומצת, אני פשוט מתחיל לכתוב את השטויות שעולות לי לראש. כותב וכותב, עד שהעמוד מתמלא. ברגע שאני מגיע לסוף, אני בודק כמה מילים כתבתי, כי הרי זאת המטרה שלי בסוף- להגיע למינימום הנדרש.

עכשיו מגיע שלב הבדיקה. איות, שגיעוט חטיב, תחביר ומשלב. כל התהליך לוקח בערך חמש דקות.

לבסוף, אני עובר על המוצר המוגמר ומוודא שהכול הגיוני עד כמה שניתן. וזהו. זה כל התהליך.

למה החלטתי לשתף אתכם בתהליך הכתיבה שלי? אין סיבה מסוימת תכלס.. סתם רציתי לבדוק אם מישהו ימשיך לקרוא את הכול עד הסוף. ואם אתם עדיין קוראים? סחתין. הצלחתי לבזבז לכם כמה דקות מהחיים.

אבל מי יודע? אולי הצלחתי ללמד אתכם משהו חדש. אולי תצאו מכאן עם חשיבה חדשה על צורת הכתיבה שלכם.

אבל אל תלמדו ממני. אני בסך הכל מישהו שהצליח לגרום לכם לקרוא את כל השטויות האלו עד הסוף.