לא לבד//גיא דוד

לופת בעדינות סביב צווארך ומחזיק אותך ברוך,

מנסה לגרום לך לעשות את מה שרק עלייך בו אני יכול לסמוך.
אני כאן בשבילך ואת בשבילי, אבל איך אנחנו גורמים לזה לעבוד, איך גורמים לך לעבוד?
כמו תנועה במחול אנחנו קשורים יחדיו בחוטים המחברים בין שנינו
ולא ניתקים עד שנרגיש שמיצינו. שמספיק.

בפעם האחרונה שנפגשנו התחבאת בתוך עצמך, עוטה שיריון כל הזמן. מסתורית, מרגשת, ורק מחכה לי או למישהו שיבוא ויחלץ מכאן.
החוצה אל העולם, להשתחרר ולתת לך לבעור אם בחום ואם בקור.

אך רגע לפני שאת מבצבצת מתוך האפלה, אני מחזיק בך, מחבק, ומבטיח לך שאיתי, ורק איתי את יכולה להרגיש בטוחה. וברגע שיצאת אל האור והתחלת להשמיע את קולך גרמת  ללב שלי לזרום איתך אל המחוזות שהם רק שלך
ביופייך את מזכירה לי שוב את המקום הזה ששוזר אותי אלייך, המקום בו אצבעותיי מלטפות בעדנה את  חבלייך, ולפעמים כשהחוטים שלך בורחים ומשתנים אני מקבל את האתגר ועוזר לך למצוא אותם ושוב חזרה בונים.

וכך מתחיל כל מפגש בינינו, את לא מוותרת אף פעם על שבירת הקרח הזו, המשחק המקדים שתמיד נקדיש לו זמן ומחשבה
מה שעושה לי להמשך אליך ולשמור על קרבה.
כמו שאנו עושים תמיד, את גורמת ליצירתיות שבי לעלות על גדותיה, וממש כמו שפה חדשה שרק אני ואת מדברים, ולה ניבים שונים – אנחנו פורחים בעולם הרמוני לרגליה.

אך הפעם ניצור משהו חדש, משהו שרק את ואני יכולים לעשות בעולם הזה. הקול שלי עוקב אחריי תנועותייך, וצלילייך מרצדים עם מיתרי קולי – אמנם זה לא מושלם אבל נוכל להמשיך לעבוד וללמוד.
אל תתביישי, תתני למוזיקה לפעום, גם אם את לא תמיד מתכוונת, מכוונת... תרגישי כיצד הלב הפועם באצבעותיי ונע על סריגייך נותן לכל פעימה לנקוש על מיתרייך.

לא משנה איזו מנגינה, ואם זה קיץ או חורף או כל עונה – את מזכירה כמה את מהנה, גם אם מצב הרוח לא מרומם את שם, קשובה ומבינה ואם זה בשמחות את מתלהבת לא פחות.
והנה שוב זה נגמר, והפרידה כבר נעשית מעיקה. אך שנינו יודעים כי נשוב לנגן ביחד ברגע שנרצה לשבור שתיקה.
תודה לך גיטרה שאת כאן לידי מבטאת את הצלילים שבהם אני מתקשה לבדי.