מדחיקה//ענבר גסנר
אחרי הקורס הופעה מול קהל אמרתי לעצמי
שלא אקח עוד קורס שבו צריך לעשות משהו אישי ואז בסמסטר ב' לקחתי קורס שאר רוח
שנקרא " חיים בסרט" כתיבת תסריט על סיפור חיים אישי אחרי הרבה גלגולי
עיניים עברתי גם אותו והבטחתי לעצמי שלא אקח יותר אף קורס שבו אצטרך להתמודד עם התוכן
האישי שלי! אבל אז הגיע ה-ב ל ו ג י פ ל צ ת (ועוד איך מפלצת) ואיך לא, מטלה
ראשונה- בלוג אישי. ואני גרועה בלכתוב על דברים אישיים מה עכשיו להתחבר לרגשות
ולעצמי? אני כבר אחד עשר חודשים מנסה לעשות את זה, זה לא הולך. וניסיתי, באמת. לקחתי מחברת ועט וכל פעם במיקום
אחר ניסיתי פשוט להוציא את כל מה שאני לא מדברת עליו, פשוט לפרוק. פעם אחת במיטה,
ופעם אחת בבית, בחצר מתחת לפרגולה עם פטריית חימום, אפילו כשהוצאתי את בוני לטיול
ולקחתי אותה לדשא, שיחררתי אותה שתטייל ישבתי וניסיתי לכתוב עם עצמי וגם שם אחרי
חמש דקות קיבלתי עצבים והלכתי. ניסיתי במשמרת לילה בעבודה ומהר מאוד עברתי לנטפליקס.כשהקיץ
הגיע ניסיתי גם פעם אחת בחוף הים. אחרי שהמחברת נשארה עם עמודים חצי ריקים חצי מחוקים
עזרתי אומץ והלכתי למקום היחיד שבו אולי אני אצליח, שעוד לא ניסיתי, שנמנעתי
מלהגיע.. התיישבתי על הספסל, עם כוס קפה ביד שמתי מוסיקה בטלפון והסתכלתי על הנוף,
מצחיק להגיד נוף בבית עלמין, אבל כן יש שם נוף ואני לא מדברת על כל השמות שאני
רואה ומכירה, אני מדברת על נוף אמיתי, כזה שרואים שמים, ודשא וחול וציפורים ויש
שקט.. ואו איזה שקט. והדמעות זולגות מעצמן ואני מרגישה בסרט דרמה קומית הזויה כזאת
ומנסה שוב לכתוב. גם פה זה לא מצליח. טוב נגמר הקפה זה הזמן לחזור הביתה. מאותו
יום המחברת נשארה זרוקה בחדר כנראה שלכתוב זה לא בשבילי. עברו ארבעה חודשים שלא
נגעתי במחברת, שלא ניסיתי לכתוב או אפילו לדבר ואם להגיד את האמת חוץ מביום הולדת
שלו ובראש השנה גם לא הייתי מסוגלת להגיע לשם שחס וחלילה לא אצטרך לפרוק ואשבר. ואז
הגיע תאריך האזכרה. יומיים לפני אמא ביקשה ממני שאגיד כמה מילים, אז לקחתי את
המחברת וניסיתי לכתוב שוב. כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת. פעם אחת עם כוס יין בסלון
ופעם אחת במרפסת של עמית, ניסיתי שוב ושוב עד הדקה שהיינו צריכים ללכת ובסוף?
כלום. גם הייתי ממש סבבה. די, עברו אחד עשר חודשים אני לגמרי בסדר כל היום צחקנו
והרצנו בדיחות שחורות כנהוג ברגעים מביכים. הגענו לשם ביחד עם המשפחה והחברים
הקרובים. אומרים שהשקיעות הכי יפות נמצאות בסוף העולם? זה מה שאתה חושב עומר (אדם)
לא ראית את השקיעה שאנחנו זכינו לה ברגע הזה. כבר אמרתי נוף לא רגיל? ואז התחילו
התפילות שצריך לעשות והקדיש ואני רק מגלגלת בראש "ואי שייגמר כבר ונחזור
הביתה". אחרי שעומר(לא אדם, אחי) אמר כמה דברים וגם אשתו, הייתה שתיקה אז
אמרתי שאני יומים מנסה לכתוב משהו,ושלא מצאתי מילים. נכנסתי לgassner family והלכתי אחורה ל8.11.17 שזה
אותו יום לפני שנה, על הדרך נזכרתי בהמון דברים ושנה שלמה חלפה לי שוב מול
העיניים. "מישתחרר ניצחתי את הרפואה הם לא יכולים לעזור יותר הם לא יודעים
איך" באותו רגע זה היכה בי, שאני לא בסדר ועם דמעות בעיניים וקול רועד אמרתי
שאבא הבין את מה שאני עדיין מדחיקה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה