האם אנחנו צריכים את זה?// נתנאל שמי

כדי לא להיות צבוע, אפתח בוידוי: גם אני נפלתי בטירוף של בלאק פריידי. טוב, להגיד "נפלתי" אולי נשמע קצת מוגזם. בטח בהתחשב בכך שסל הקניות הפרטי שלי ביום הזה מסתכם בלא יותר משעון ספורט חכם שמצאתי באיביי בעלות של 49 שקלים (כולל משלוח), וגם זה אחרי שהשתמשתי בקופון הנחה.

כשאני מסתכל על זה בדיעבד, לקח לי כמעט "דם, יזע, ודמעות" רק כדי להחליט שאני רוצה לקנות את השעון הזה. גם אחרי הרכישה שאלתי את עצמי "האם אתה צריך את זה באמת?". הייתי רוצה להפנות את השאלה הזו לכל אותם עשרות אלפי אנשים שגיהצו את כרטיס האשראי שלהם "קצת" יותר ממני. רק שלא בטוח שגם להם תהיה תשובה חד משמעית לגבי כל מוצר ומוצר שהם קנו, שזה בסדר, אבל לא מסתיר את התחושה שרובנו פשוט חלק מהעדר.

נכון. תופעת העדר במקרה הזה היא גלובאלית אבל פה בישראל מדובר בעיניי במשהו מיוחד. אנשים מתלוננים כל שני וחמישי על יוקר המחייה אבל לא מהססים למשל לנסוע ממקומות כמו ראשון לציון או רעננה עד לקניון מלחה בירושלים (סיפור אמיתי לגמרי), רק בשביל להדחק בתורים הארוכים ולקנות מסה של בגדים כי זה בלאק פריידי. מי שישמע אנשים הלכו עירומים לפני כן.

אז לא. אני לא אומר שצריך להיות קיצוני ולא לקנות בכלל אבל לא צריך להגזים ולקנות הכל כאילו "אחרי המבול". אפשר גם להסתפק בדבר אחד או שניים, וליהנות מהם כי אחרת מה הטעם שבקנייה. יודעים מה? אני אלך יותר רחוק. למה לבזבז כסף על עשרות מוצרים שאולי יימאס לכם מהם אחרי מספר פעמים של שימוש, אם אפשר לחסוך את אותו הכסף לאיזה טיול מסביב לעולם, חתונה, או אפילו לקנות דירה. כן, את אותה דירה שאנחנו רוצים חולמים שתהיה שלנו, אבל לא יכולים להשיג אותה. ולא...לא רק בגלל שאולי אין לנו מספיק כסף כדי לקנות אותה, אלא גם בגלל הנטייה לבזבז את מה שכבר יש.

ומה עם השעון שקניתי אתם שואלים? טוב, נכון לכתיבת שורות אלו הוא עדיין לא הגיע, אבל אני מניח שכאשר זה יקרה אני אנצל את מה שקיבלתי ואשתדל ליהנות ממנו הכי שאני רק יכול. וגם אם זה לא יקרה ואני קצת אתבאס, בטוח שלא אתסכל על אותו היום שבו קניתי את השעון הזה כ"יום שישי השחור"...